.

מצניעות והסתרה לגילוי ואהבה

נכתב ע"י כלות עם שיק

מסע יפיפייה לעולם טהור של חיבור לגוף.

מאמר מאת – צופיה רוזנפלד, מדריכת כלות

.

לכל אחת מכן עולם משל עצמה ויכולת להתחבר לנשיות ומיניות ברגישות מהמקום שלה, אבל יחד עם זאת את בנות הציבור הדתי מאחד מכנה משותף – חינוך לצניעות והסתרה מבתי הספר בהם חונכו בילדות ולפעמים גם מהבית.

כמדריכת כלות אני נפגשת עם נשים בדיוק בצומת הזאת של המעבר בין המקום של הצניעות וההסתרה של הגוף למקום של הגילוי והחיבור לגוף, קודם של עצמי ואח"כ של בן זוגי.

קיים מנעד רחב של קשרים זוגיים, ישנם זוגות ששומרים נגיעה ומקפידים על קלה כחמורה ואינם מדברים כלל על נושאים שהצניעות יפה להם. יש זוגות שיש ביניהם מגע גופני ושיח פתוח בתחום המיני ויש גם המקיימים יחסים מלאים.
אבל ברוב רובם של הקשרים כאשר מדובר על כלה שהגיעה מרקע דתי כזה או אחר, מרחפות השאלות הערכיות, לעיתים מרגישים התנגשות עם ערכים שגדלנו עליהם, לעיתים מרגישים סתירות פנימיות או במצבים פחות טובים מתהלכים עם רגשות אשם.

.

ישנם זוגות המקפידים מאוד על ההלכות והצניעות וחלק מהכלות שמגיעות אלי מאוד חוששות מהמעבר החד הזה של 180 מעלות, מבגדים ארוכים וצנועים, ממרחק אמיתי מבנים ואפילו מבן הזוג, לחשיפה מלאה של הגוף וחיבור גופני עם בן הזוג.

ועל קו התפר הזה חשוב לי לדבר, כי זו שאלה שמעסיקה אותי מאוד כנערה שגדלה בבית דתי ושמרה על כל הגבולות, כאישה דתיה, כאם וכמדריכת כלות וזוגות.

איך יוצרים הרמוניה, איך מצד אחד שומרים על הערכים שאנחנו מאמינים בהם ומצד שני מגיעים למצב שבו יש יחס בריא וטוב למיניות?

.

כשאני רוצה לענות על השאלה הזו, אני מבינה שהתשובה לכתחילה נמצאת אי שם עוד בשנות הילדות והבגרות, פגשתי את הנושא היפה הזה של החיבור לגוף כמורה וכאם.

אני מאוד מאמינה שיחס למיניות כדבר טוב ובריא מתחיל בתפיסה בריאה ושמחה של הגוף שה' נתן לנו. יש לנו נטייה כאנשים דתיים להתעסק בדברים רוחניים ולהזניח את הגוף והגשמיות, כמו שהרב קוק כותב "התעסקנו הרבה בנפשיות שכחנו את קדושת הגוף, שכחנו שיש לנו בשר קודש לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש, עזבנו את החיים המעשיים ואת הקשור עם המציאות הגופנית, כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים"

הבעיה שלנו נובעת מכך שאימצנו לעצמנו תפיסות שמקורן דווקא לא ביהדות, תפיסות של סיגוף והתרחקות מהגוף, מקורן אולי בתורות המזרח או בנצרות, אך היהדות דווקא דוגלת ברעיון של החיבור לגוף והיופי ולקרבה המקודשת בין איש לאישה.

.

איך מייצרים את הגשר

כבנות רווקות דתיות יש איזו תחושה שאין לזה מקום ומכאן נובעים כל הקונפליקטים והסיבה שבגינה
אני פוגשת הרבה כלות שסוחבות איתן תסכולים/ רגשות – אשם/ חששות.

והגשר הראשון שאנחנו צריכות לחצות הוא בכלל עוד לא הגשר שמחבר בין הכלה לבין בן הזוג שלה, אלא הגשר המחבר בין הכלה לבין עצמה, בין גופה לנפשה, בין אהבתה לעצמה. בינה לבינה…

אני יודעת כמה משקיעים בעיסוק של "בינו לבינה" במערכת החינוך הדתית, שזה דבר יפה כשלעצמו כי זה בהחלט נושא שמעסיק את הבנות והבנים, אבל חושבת שעוד לפני זה כדאי לעסוק במפגש של הנערה עם עצמה – כמה יופי יש בגוף הנשי, עוד לפני המפגש עם הגוף השני.

.

האם כל נערה או אישה מודעת לכל היופי שיש בגופה?
מהמפגשים שיש לי עם כלות ועם מתבגרות אני רואה שהרבה פעמים יש ידע כללי על המחזור החודשי  והרבה פחות עם סודות הגוף הנשי. אני מאמינה שככל שבנות יעברו עם עצמן (בתקופת ההתבגרות) מפגש חיובי ואוהב כך יהיה להן קל, נעים וטוב יותר כשיגיעו למפגש עם בן הזוג שלהן.
אינני חושבת שזה קשור בהכרח למצב הדתי של אחת, אלא למקום בו גדלה, למסרים אותם קיבלה כסמויים וכגלויים בבית וביה"ס.

.

אף פעם לא מאוחר לתקן

ומה עם לא עברתי תהליך בריא?

אני רואה שוב ושוב כלות שנפתחות בזמן יחסית קצר לעולם הנשי ולגוף שלהן, מתרגשות מהגילויים האישיים וגם הזוגיים. בשיח פתוח על כל מה שאולי לא דובר, בנתינת מקום של כבוד לכל הנושאים שנדחקו הצידה בשקט, בהקשבה, בהכלה ובהכוונה עדינה כשצריך. בחיבורים בין גוף לנפש בחיבורים בין גוף לקודש, בהבנות ותובנות חדשות שמחלחלות אט-אט ומצמיחות ניצנים של אהבה!

אז נכון, זו רק ההתחלה של מסע יפיפה הכולל בתוכו עליות ומורדות אבל הוא קסום ומרגש ומאפשר גם להגיע לקשר זוגי קדוש מהנה ומשמח, ממש כמו שהקב"ה רוצה בע"ה.

אל תוותרנה לעצמכן עם כל שאלה שעולה בתקופה המקדימה לחתונה וגם לזו שאחריה,

ותראו בנשיות ובמיניות קסם וקדושה שימלאו את ביתכם באושר ובשלווה בכל שלב בחיים ובזוגיות.

בהצלחה לכולכן,
אוהבת, צופיה

.

קרדיט צילום: ראובן בן חיים

.